תוספות על נדרים י׳

1 ואבע"א כי קאמר ר' יהודה בנדר אבל בנדבה לא קאמר:

2 נדבה נמי אתי לידי תקלה - ומשני ר"י לטעמיה ה"מ לשנויי כדלעיל אלא ניחא ליה לאתויי כרבי יהודה גופיה וכן בסמוך גבי נזירות מייתי מר' יהודה חסידים הראשונים וכו' מהאי טעמא אע"ג דהוה מצי לשנויי כדלעיל:

3 רבי יהודה אומר אדם מביא כבשתו בעזרה - ואם תאמר וללישנא קמא דאוקמינא פלוגתייהו בנדר ואפי' בנדר שרי ר' יהודה הא דקתני בהו אדם מביא כבשתו וכו' אלמא חייש רבי יהודה לתקלה ואפי' בנדבה לא שרי אלא בכה"ג לכ"ש בנדר דמיתסר וי"ל דאיכא למימר עצה טובה קמ"ל וא"ת והא בתוספתא קתני ר' יהודה אמר טוב מזה ומזה ש"מ דלענין איסורא קאמר וי"ל דלעולם עצה טובה קמ"ל הך ברייתא ולא משום איסורא קאמר ואיידי דאיירי ר"מ טוב מזה ומזה דלענין איסור קאמר ר"מ א"ר יהודה נמי האי לישנא טוב מזה ומזה ולעולם לענין עצה טובה קמ"ל ולא לענין איסור קא"ל והשתא מסיק לישנא בתרא דנדרים אתי לכ"ע אפי' לר' יהודה וכן ללישנא קמא אפי' לר"מ בנדבה:

4 אדם מביא כבשתו - מדנקט לשון נקיבה אלמא דבשלמים איירי ותימה דמאי תקלה שייך בשלמים והלא אין מעילה בשלמים וי"ל דנהי דמעילה ליכא איסור דאורייתא מיהא איכא כדאמר בר"ה דף כח - בשופר של שלמים לא יתקע ואם תקע לא יצא משום דאיסורא רכיב עליה:

5 אמר אביי שמעון הצדיק כו' - תרוייהו אינם שוין ר"ש איירי בנזיר טמא כדאמר לעיל ור' אליעזר הקפר איירי בטהור וי"ל דאה"נ ולהכי לא קאמר דבר אחד אלא שיטה א' דכולהו ס"ל דנזיר חוטא טפי מרבנן דידהו וכה"ג אמרי' בהמוכר את הספינה דף עח::

6 כולן שיטה אחת הן - לאו דוקא שהרי שמעון הצדיק אין להוכיח דטעמא אינו אלא מפני שמתחרטין וכה״ג איכא בפרק רבן גמליאל יבמות דף נא: ושם כולהו סבירא להו מאמר קונה קנין גמור הר״ר יוסף זצ״ל כדפירש':

7 דשנה בחטא - בצער של יין כי חוזר ומתחיל נזירות אי נמי שנה בחטא דיין ובטומאה:

8 חרק חרך וכו' - אין לפרש משום דלשונות הללו נוטין קצת אחר לשון חרם אלא למאן דאמר לשון אומות נינהו דוקא אבל למ"ד לשון שבדו חכמים לא דא"כ לתני נמי חרך חרט:

9 וכן הוא אומר בחדש אשר בדא מלבו - וכה"ג לא אשכחן בעלמא:

10 ה"ג דלא לימא קרבן ולימא קרבן דלמא אמר קרבן לה' ונימא קרבן לה' דילמא אמר לה' ולא אמר קרבן - והאי טעמא שייך בכולהו כמו בנדרים כדאמר הש"ס בנזיר דלא לימא לה' הריני נזיר כדכתיב נזיר להזיר לה' במדבר ו׳:ב׳ וחרם דלא לימא לה' חרם דכתיב אשר יחרם איש לה' ויקרא כ״ז:כ״ח וכן שבועה דכתיב שבועת ה' תהיה וגו' שמות כ״ב:י׳ ומשום דעיקר מכילתין בנדרים נקט לפרושי הכי בנדרים דוקא:

11 מ"ד אסור קסבר לשון אומות הן - וה"נ משתעי אומות מ"ד מותר קסבר לשון שבדו חכמים בנזיר כינויי כינויין לא בדו:

12 איבעיא להו מפזיחנא מאי אדסליק - מיניה קאי לכך נקט מפזיחנא קודם מפקיחנ' מאי מכדיקנא מאי וא"ת אמאי לא מיבעיא כמו כן גבי קונם בהפוך האותיות מקימנא מאי וכו' וי"ל כיון שיש מימי"ן נ"א עייני"ן תכופין יחד אין זה נראה כינוי כלל אבל תימה דה"ל למיבעיא מנקימנא מאי וכו' וי"ל דהא פשיטא דלעולם אות ראשונה לא תזוז ממקומה:

13 רשב"ג אומר במוהי במומתא לא אמר כלום - פר"י לפי שנראה שתי תיבות כמו תיבה בפני עצמה פר"י דפליג אתנא קמא דמתניתין דקתני נדר במוהי ודוקא קאמר לשון זה במתני' שאמר במוהי בבי"ת ואפ"ה מהניא א"כ פליג ארשב"ג דהכא:

14 לחולין שאוכל לך - ול"ג לא חולין:

15 לא כשר ולא דכי - ר"ל בקרבן לא כשר ולא דכי דכשרות וטהרה לא שייך כ"א בקרבנות שיש קפידה בטהרתם וכן גבי בשר קרבנות דוקא אמר פסול וכשר דגבי חולין שייך איסור והיתר:

16 טמא - תימה למה לי טמא השתא לא דכי מהני לאסור טמא כ"ש טמא בהדיא וי"ל דסד"א דדוקא לא דכי שהזכיר טהרה קצת שייך בקרבנות שצריכין לנהוג בטהרה אבל טמא בהדיא הוי אמינא אדרבא משתמע דבר שנוהגים בו טומאה דהיינו חולין קמ"ל דבקרבן טומאה קאמר:

17 נותר ופיגול - אע"ג דהוי דבר האסור דמתפיס בעיקר קדושת הקרבן שנעשה נותר ופיגול:

18 כאימרא - יש לפרש כאימרא תמידא אי נמי ולד חטאת אי נמי אילו של אברהם אבינו:

19 כדירים - של קרבנות א"נ כדיר של עצים ולפי ששני עניני דיר הן לכך נקט לשון רבים כדירים:

20 כעצים - עצי מערכה:

21 כאשים - הקרבן - עצמו קאמר אשה ריח ניחוח ובירושלמי מפרש כעצים שני גזירי עצים כאשים שלהביות של מזבח דאש של מזבח מועלין בו כדאיתא ביומא דף מו::

22 משמשי מזבח - מפרש בירושלמי כגון מחתה: